הקדמה מפורטת של הקבל

המעבה הוא מחליף חום המאפשר לקירור הגזי לשחרר חום למדיום הסביבתי כדי להתעבות ולהתנזל. תפקידו לאפשר שימוש חוזר בקירור, המעבה את אדי הקירור מהמאייד למצב נוזלי. כאשר אדי הקירור מתעבים ומוזלים במעבה, גם הטמפרטורה והלחץ נשמרים קבועים, והטמפרטורה והלחץ המתאימים נקראים טמפרטורת העיבוי ולחץ העיבוי. טמפרטורת העיבוי עולה עם עליית לחץ העיבוי.

מעבים מחולקים למעבים מקוררי אוויר ולמעבים מקוררים במים בשל כוחות שונים. כאן, עיקרון העבודה של שני מעבים אלה מוצג בקצרה.

1. מעבה מקורר אוויר אינו זקוק למי קירור, ומשתמש באוויר לקירור קירור גזי בטמפרטורה גבוהה ובלחץ גבוה. תהליך העברת החום זהה לצורות אחרות של מעבים, ישנם שלושה תהליכים, בהתאמה, להפחתת התחממות יתר, עיבוי וקירור מחדש.

2. מעבה מקורר מים משתמש במים כאמצעי קירור, שהוא מכשיר לקירור חומרי קירור גזים בטמפרטורה גבוהה ובלחץ גבוה. למעבה המקורר במים יש בדרך כלל טמפרטורת עיבוי נמוכה, שהיא חזקה יותר ליכולת הקירור וחסכון התפעול של המדחס, ומי הקירור המשמשים יכולים לזרום פעם אחת, וניתן גם למחזר. כאשר מדחס הברגים התעשייתי הכללי משתמש במים במחזור, יש צורך להקים מגדל קירור.

הטמפרטורה והלחץ של נוזל הקירור הנוזלי שמתעבה על ידי המעבה ביחידת הקירור הם טמפרטורת העיבוי ולחץ העיבוי, הגבוהים מטמפרטורת האידוי ולחץ האידוי, ולכן יש להפחית ולקרר לפני הכניסה למאייד. כאשר נוזל הקירור הנוזלי נמצא בתהליך מצערת, כמות קטנה של חום חיכוך מתאדה לאדים, ולכן הקירור המיוצא על ידי התקן המצערת הוא אדים רטובים בטמפרטורה נמוכה ובלחץ נמוך עם יובש נמוך מאוד. כאשר הקירור עובר ללא הרף מחזור אידוי (איידוי רותח) → דחיסה (עליית לחץ ועליית טמפרטורה) → עיבוי (הנזלה) → מצערת (הפחתת לחץ וקירור) → אידוי מחדש (נקרא מחזור קירור דחיסת אדים), הוא יכול להיות מקורר ברציפות כדי לספק את הטמפרטורה הנמוכה הנדרשת עבור סביבת הקירור.